”הספר נולד ב`לילה לבן` אחד בתקופת הסגר הראשון בו התקשיתי להירדם”
הסופרת אורית בראון אגמי מתל אביב מוציאה לאור ספר ילדים חדש בשם ”העולם, האדם וקורונה גם”. הספר כולל מסרים של הגנה על העולם, בשילוב תובנות מרגיעות על הקורונה, ואף מופיע ברשימת רבי המכר של אמזון
"הילדים בקיבוצים בעוטף עזה חיים תקופה ארוכה ביקום מקביל של אזעקות ’צבע אדום’, הקוטעות את שלוות היום ומעוררות אצלם לעתים קרובות פחדים וחרדות. ומנגד, לילדי תל אביב הצבע האדום מוקדש בעיקר לטושים ולציור. כשהגעתי לביקור אצל ילדי כיתה א’ בקיבוץ גבים גיליתי שהם מוצפים במתנות ובביקורים, אבל מסתבר שמכתבים וציורים מחברים במרכז הארץ הם לא קיבלו מעולם. החוויה של ילדים מרוגשים ושמחים נשארה חרוטה בלבי. משם הדרך להוראת אנגלית באי קטן בפיליפינים ובכפר נידח בהודו הייתה קצרה, וכך גם הוראת עיתונאות בבית ספר יסודי ביפו".
כך מספרת הסופרת אורית בראון אגמי, שמגלה כיצד דאגתה הרבה במשך שנים לנושא החברתי ולסביבה – כולל הוראת אנגלית לילדים באי קטן בפיליפינים, בכפר נידח בהודו ובפריפריה החברתית בארץ – הפכה לכתיבת ספר ילדים חדש בשם "העולם, האדם וקורונה גם", הכולל מסרים של הגנה על העולם בשילוב תובנות מרגיעות על הקורונה.
הספר "העולם, האדם וקורונה גם" הצליח להתברג תוך זמן קצר למקום הראשון והמכובד בקטגוריית איכות הסביבה באמזון, תורגם ליפנית ולאנגלית ובקרוב גם יתורגם לערבית. אהבתה לילדים, לכתיבה והדאגה לאיכות הסביבה הובילו אותה לכתוב את ספר הילדים המעביר לילדים ולהורים מסרים של הרגעה ודאגה לסביבה. "בספר מתנהל דו-שיח עם העולם ובאמצעותו לומדים הילדים כיצד אנו מתנהלים ומזהמים את העולם. בסגר הראשון נוכחתי שיש הרבה הורים שלא מסבירים לילדים על הקורונה, זאת על מנת להגן עליהם מחשש שיפחדו ולכן שולב בספר גם נושא הקורונה".
הספר מציע גרסה מעניינת לפרוץ הקורונה. בראון אגמי: "הטבע החליט ללמד לקח את האדם: האדם מזהם ומלכלך והעולם מגיב באמצעות שיטפונות ואסונות טבע. האדם לא מבין וממשיך בשלו ואז מביא העולם את קורונה. בשלב זה נופל לאדם האסימון והוא מבקש סליחה מהעולם. הסוף הוא טוב ומרגיע כשהקורונה נעלמת מהעולם. ילדים חוששים מהקורונה וחלקם מבוהלים ממה שמתרחש סביבם. הספר מספק להם נקודת מבט נוספת על הקורונה עם סוף אופטימי. ילדים מתחברים לסיפור כזה המכניס קוהרנטיות למגיפה ומאפשר להם להפנים וליישם ערכים של שמירה על איכות הסביבה. זה אינו ספר דידקטי, אלא ספר שמכניס את כולנו לפרופורציה ומבהיר שהאדם אינו יכול לשלוט על העולם. הרעיון הוא שהילד שיקרא את הספר, יאמץ אורח חיים נכון ובתקווה שהדור הצעיר ינהג בדרך מכבדת לעולם".
הספר, שתורגם ליפנית, נמצא בספרייה הלאומית ביפן. הוא תורגם גם לאנגלית ובקרוב יתורגם גם לערבית. "חשוב לי שהספר יגיע גם ל-20 אחוז מהאוכלוסייה בישראל הדוברת ערבית. הנושא החברתי מאוד חשוב לי וחיים הרמוניים של יהודים וערבים חשובים לי במיוחד. אני מאמינה בחזון של שמעון פרס של מזרח תיכון חדש. חלום שהולך ומתגשם לנגד עינינו".
אגמי בראון מספרת: "התגובות שקיבלתי מהורים ומילדים מאוד ריגשו אותי. פגשתי בגינה ציבורית בתל אביב אמא עם שני ילדים קטנים שנראו לא שקטים. ניגשתי לאמא והצעתי להקריא את הספר לילדים. כשראיתי אותם יושבים על הספסל מרותקים ומרוכזים, הבנתי שיש לי כאן משהו טוב. הרבה שנים כתבתי למגירה, והספר נולד בלילה ’לבן’ אחד בתקופת הסגר הראשון בו התקשיתי להירדם. ליוויתי אותו מהכתיבה ועד להדפסתו, וכבר הציעו לי להוציא לאור ספרים נוספים כחלק מסדרה".
במשך שנים רבות בערו בקרבה התחום החברתי והדאגה לסביבה. היא הייתה ממקימי ארגון ללא מטרת רווח, שהכשיר ארגונים חברתיים בישראל לעבודה אפקטיבית עם התקשורת, ולימדה אנגלית באי קטן בפיליפינים ובכפר נידח בהודו. כיום היא עוסקת בהוראת אנגלית, תקשורת ואקטואליה בבית ספר יסודי ביפו, בו לומדים זה לצד זה ילדי עולים חדשים וילדי ישראלים ותיקים, ילדים יהודים, מוסלמים ונוצרים. "האווירה בבית הספר מצוינת ואין שום הבדל על סמך מוצא. כולם חברים", מעידה בראון אגמי.
במהלך עבודתה מונתה לסמנכ"לית בארגון אג’נדה המסייע ללמד עמותות כיצד לעבוד עם כלי התקשורת, שם נחשפה מקרוב גם לנושא איכות סביבה. "כל העניין החברתי מאוד חזק אצלי. תיקון עולם מוביל אותי בחיים. לאחרונה הגעתי למקום בו נמצאים סוכני השינוי החשובים ביותר – הילדים".
לפני כשנתיים וחצי כשבנה טיילה בפיליפינים, היא הצטרפה אליו לחודש האחרון של הטיול. "ישנו במלון מפואר ומפנק ובלילה הוא הרגיש מאוד לא טוב והחום עלה לו. הרופא שהזמנו המליץ לפנות אותו לבית חולים, ואחרי שבוע שהבן היה בבידוד בחדר במלון, אמרתי לו שקניתי לו כרטיס טיסה לארץ ונשארתי ל’טיול אחרי צבא’ שלי", היא אומרת בחיוך. היא הגיעה לאי נידח וקטן שרובו ג’ונגל עם עצי קוקוס וחופים לבנים, ללא מכוניות או חנויות. "התארחתי בבית הארחה. בערב אמרתי למנהלי המקום שאשמח ללמד אנגלית את ילדי האי. כשהתעוררתי בבוקר, שמעתי רעש אדיר בחוץ ודפיקות בדלת. מחוץ לחדר המתינו עשרות ילדים בכל הגילים. השמועה שלפיה לאי הגיעה מורה לאנגלית פשטה מפה לאוזן. נעמדתי על כיסא והתחלתי ללמד. נשארתי שם ללמד אותם אנגלית. באחד הימים ניגשה אליי בביישנות עובדת הניקיון בבית ההארחה, אישה כבת 40. היא רצתה לשלם לי כסף משכרה הדל כדי שאלמד אותה אנגלית. אמרתי לה שאני מלמדת בהתנדבות. היא הייתה תלמידה מצטיינת ותוך זמן קצר כבר ידעה מעט קרוא וכתוב. התברר לי שהיא הייתה חולה בסכיזופרניה ולכן נקשרה למיטה במשך ילדותה. רק כשהגיע רופא לאי ונתן לה תרופות, שחררו אותה".
החודש בו שהתה בפיליפינים סלל לה את הדרך לעבודה עם ילדים. שנה לאחר מכן היא קיבלה הזמנה לא צפויה מבחור הודי אותו לימדה עברית בישראל. הבחור עבד בישראל כמטפל בקשיש ונקרא חזרה להודו להתחתן עם בחורה ששודכה לו כבר בגיל 16. עוד בישראל היא הבטיחה לו שאם יזמין אותה לחתונתו היא תגיע. כשהוא הזמין אותה היא קנתה כרטיס טיסה להודו ויצאה למסע לכפר קטן אי-שם בדרום הודו. בשדה התעופה חיכה לי האח של החתן המיועד עם זר פרחים ענק. משפחת החתן התייחסה אליה כאורחת כבוד בחתונה: סארי נתפר במיוחד עבורה, איפרו אותה וכיסו אותה בתכשיטים.
בראון אגמי: "הגעתי להודו עם לוח מחיק וטושים וכמה חוברות ללימוד אנגלית. הגעתי לבית ספר ובו לימדתי כיתה ענקית עם כ-100 תלמידים ותלמידות לבושים בתלבושת אחידה כחולה, ששרו לכבודי שירים והתנהגו למופת. בבית הספר לא היו מחשבים, אלא שני ספרי לימוד בלבד לכל התלמידים. הביקור הזה, כמו הביקור בפיליפינים, גרם לי לרצות ללמד ילדים שלא מגיעים ממשפחות אמידות".
כשחזרה לארץ הצטרפה לבית ספר יסודי ביפו, בו לומדים יחד יהודים וערבים, ותיקים ועולים חדשים, ולימדה במשך שנה עיתונאות. "כשהתלמידים יחזרו ללמוד, אתחיל ללמד גם אנגלית בבית הספר. ההוראה מתקיימת אחר הצהריים כתוספת משלימה ללימודי הבוקר ונעשית במסגרת התנדבות בעמותה בשם: ’חינוך לפסגות’ – ארגון המעודד מצוינות בבתי ספר בפריפריה החברתית בישראל.
בראון אגמי עוסקת רבות בחינוך וילדים, זאת מתוך אהבה והבנה שההשקעה הטובה ביותר מתחילה עם הדור הבא. "שני המקצועות החשובים ביותר הם רפואה והוראה. הרבה מעבר ללימודי האנגלית, אני מלמדת ילדים הגדלים בפריפריה, שנקודת ההתחלה שלהם נמוכה: אופטימיות, שאפתנות, לחלום בגדול ולהגשים. כך למשל, אחד הילדים שלימדתי, בן לעדה האתיופית וכדורגלן מחונן, סיפר לי שהחלום שלו כעיתונאי צעיר הוא לראיין את כוכב הכדורגל גדי קינדה, גם הוא בן העדה. ערכתי תחקיר מזורז וגיליתי שקינדה חתם על חוזה עם קבוצה בארצות הברית. הפעלתי את הקשרים שלי בעיתונות והשגתי את מספר הטלפון הנייד שלו. פניתי אליו באחד הלילות (בוקר בארצות הברית) בווטסאפ ושלחתי לו סרטון של הילד החמוד שמבקש לראיין אותו במסגרת לימודי העיתונאות אצלי בכיתה. אחרי רבע שעה ענה לי קינדה: "באהבה". מכאן ועד לראיון וידאו בווטסאפ בין הילד לקינדה הדרך הייתה קצרה. קינדה אמר לילד: ’אם תתאמן הרבה תוכל להיות יום אחד כדורגלן יותר טוב ממני’. הריאיון המרגש הזה לימד את הילד שהוא יכול לחלום על משהו והחלום יתגשם".
בימים אלה היא מסיימת לכתוב ספר ילדים נוסף, גם הוא בנושא איכות הסביבה. הספר יתפרסם בעוד מספר שבועות באנגלית באמזון ולאחר מכן בעברית בישראל.
