”האמנים בתערוכה הם השתקפות של אירועי התופת”
האמנית, המשוררת והסופרת גליה שכטר השיקה בספרייה המרכזית ע”ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב את התערוכה החדשה ”ניפגש בשש אחרי המלחמה”, המשקפת את רוח השעה
"התערוכה ’ניפגש בשש אחרי המלחמה’ – המציאות מיום ה-7.10 של כולנו – מלווה בטלטלה קשה בהתוודעות לאכזריות, לרוע, לתופת ולחוויות מזעזעות שידועות לנו מימי השואה. אין לנו כלים כדי לתפוס את האירועים הקשים, את החדירה לגבולות הארץ, את גודל האסון ואת האכזריות שפוקדים אותנו ומביאים איתם גם התגלות של אנושיות, עוצמות ומעשים יומיומיים של העם שלנו שמחפש אחדות, מחפש להשיב ולהחזיר את המציאות לשגרה ולחוסן. האמנים והאמניות בתערוכה הם אספקלריה, בבואה והשתקפות של אירועי התופת. העבודות מלוות בכאב ובהרגשה של אבל של אובדן, והן נוגעות בטרגדיה ובטראומה שעברנו ושעדיין רובצת לפתחנו ומציפה את חיינו בחוויות ובאירועים קשים מנשוא. התערוכה משקפת את רוח השעה, והיא גם מגלמת בתוכה את התקווה והתפילה ומחפשת את החוסן שלנו כעם".
כך אומרת האמנית, המשוררת והסופרת גליה שכטר, שבתחילת השבוע התקיים בספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב אירוע השקת התערוכה "ניפגש בשש אחרי המלחמה" שהיא אוצרת. באירוע ההשקה נשאו דברים צביקה ניר, יו"ר אגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל, גליה שכטר ואדיבה גפן, יו"רית מכון גנזים. הזמרת והאמנית רונית נוביק הופיעה עם שירים, הסופרת והמשוררת ד"ר אסתר קפאח והסופרת והמשוררת ענת דור הקריאו שירים שלהן והאמנית ורד גרנדיר פרוכטמן נשאה מילים על יצירתה.
התערוכה "ניפגש בשש אחרי המלחמה" תינעל ב-4.5.25. שעות הפתיחה של התערוכה: ראשון עד חמישי – 20:00-08:30, יום שישי – 12:30-08:30.
שכטר מודה כי בתקופה כה קשה כאוצרת היא אינה יכולה שלא לעסוק בנושאים של תולדות האמנות, בנושאים פילוסופיים וברעיונות שאינם חלק אינטגרלי מהמלחמה ומהתקופה, שצובעת את חיינו במובנים רבים. "בעבודות בתערוכה רואים תמונות אכזריות של מוות, הרג ודמויות, יש ביטוי חזק של הנושא הזה וחיפוש של תקווה. צל, חשכה וגילויים של אור ותקווה הם הכלים שלנו כיוצרים ושלי כאוצרת לחזק את החברה הישראלית. כל במה כזו היא מראה ואספקלריה של המתרחש. הצופה יכול להזדהות ולהרגיש את מנעד הרגשות. במובנים מסוימים כמטפלת באמנות אני רואה בתערוכה חלק מריפוי של החברה מעצם היצירה, ומכך שהתערוכה נוכחת ומקיימת מגע עם צופים, עם קהל ועם תקשורת", היא מסבירה.
בתערוכה משתתפים אמנים מכל המדיות: ציור, צילום, שירה ושירה המתכתבת עם דימוי ויזואלי. בתערוכה מוצגים מצגת ציורים ושירים מתוך הספר "נמר פרא בברצלונה", ספרה החמישי של שכטר המתאר מסע זוגי עם ליבנת בברצלונה, שם התקבלו צילומים מהארץ המעידים על פרוץ המלחמה והמבוא של הספר והאפילוג שלו עוסקים במלחמת חרבות ברזל, עבודות ממכון גנזים של יורם קניוק ואנדד אלדן העוסקים בנושא, ואף יוצגו תבליטים. התערוכה מגוונת ומרתקת.
שכטר: "’ניפגש בשש אחרי המלחמה’ הוא ביטוי שמשמעותו חזרה לשגרה ולמנהגים הרגילים לאחר תקופת מלחמה. מקור הביטוי בספרו של הסופר הצ’כי ירוסלב האשק, ’החייל האמיץ שוויק’. כותב הסופר דויד גרוסמן: "ואפשר לראות את התקווה כמין עוגן, שנזרק מתוך קיום חנוק ונואש לעבר עתיד טוב וחופשי יותר, לעבר מציאות שעדיין איננה קיימת, שרובה עשוי ממשאלות לב, מדמיון. העוגן נזרק ונאחז בקרקע העתיד, והאדם, ולפעמים חברה שלמה, מתחילים למשוך את עצמם אליו’ תערוכה זו היא עוגן של תקווה, עוגן דמיוני שבנפשנו מעז לקוות שאימת המלחמה, שהחשכה, הכאב, הזעזוע והתופת שעברנו ואנו עוברים יפנו את מקומם לשפיות, לשלום, לדרכי אהבה ולחברה שמבריאה את עצמה".
היא מציינת כי בתערוכה זו היא בחרה כאוצרת להציג את המשתתפים ואת קולם בדרכם שלהם. גליה: "עבורי המילים מתקשות להתנסח כמו עוגן של תקווה, כמו אדוות במים וכמו מעגלים. בתערוכה זו נישא את הביטוי של כולנו, את קולם של החטופים, את קולם של האובדנים ושל הפצועים לשובם של החיים להפסקת אש, להפסקת המלחמה ולימים של שלום והגנה".
בתערוכה משתתפים 26 אמנים ואמניות. כל היצירות בתערוכה ניתנות לרכישה. אשר וינשטיין, משורר עברי ויזם חברתי, חולם ומגשים חלומות, כתב את השיר "שכול". חנה שנהב, אשת חינוך משדרות, יוצרת, סופרת וכותבת שירה, משמיעה את קולה באמצעות טקסט ומדיום הצילום –Photo voice . מוריה שנהב, צלמת פוטו תרפיסטית ותושבת שדרות שביתה נפגע ב-7.10.23, מספרת את סיפורו של מקום כשהזמן עמד מלכת. "חזרנו לעיר והבית שלנו שופץ, אז יש סוף טוב לסיפור", היא אומרת.
אלי חכים, במאי וצלם, זוכה פרס הסדרה התיעודית בתחרות אקולייד בקליפורניה לחדשנות ויצירתיות ויוצר סרטים דוקומנטריים והסדרה "האמונה שלי" בשיתוף אור ישר, שהשתתפה בפסטיבלים בארץ ובעולם, מציג את היצירה "חיים יקרים". יהורם גלילי, משורר, סופר, עורך ספרותי ולשוני , מוציא לאור, איש תקשורת וצלם אמנותי המשתתף בתערוכות רבות, יציג צילום אמנותי ואת השיר "ללא רחמים" בליווי איור של האמנית מיטרה אריאלי, המופיעים בספרו השני "גלי חלומותי" (הוצאת כתב), שזכה במענק מטעם קרן ליאו גולדברג של קרן קיימת לישראל. ספרו הראשון, "פוטו מלחמה", זכה במענק מטעם אקו"ם.
פנינה סרלקר אומרת כי כל ציור שהיא מציגה בתערוכה מציג סצנה מחלום אחד סימבולי שהיה לה לפני הנובה. "החלום מתחיל ממשימה בחלל, ממשיך לסיטואציה לא הגיונית של התחבאות ועובר לשאלה ’האם המים הם אלמנט השינוי?’", היא אומרת. אהובה וייס, אמנית פלסטית, רב תחומית, עוסקת בחומריות וטקסטורות ובשאלות בנושאים של יחסי גוף, נשיות ומשפחתיות, מציגה את היצירות "ידיים מחבקות" ו"ידיים זועקות". דיאנה פומרנץ אוט, אמנית בעלת סגנון ייחודי בשם אקריליק על קנבס, תציג סיפור מאויר על מלחמה עם סוף טוב בשם "שמיים שחורים" בהשראת.soul painting
האמנית ורד גרנדיר פרוכטמן מציגה פורטרטים ססגוניים של נשים, שנשמתן משתקפת באמצעות הציורים, ובהם: שירי ביבס ברגעי האימה שבהם נחטפה לעזה עם בניה העטופים בצעיף בחיקה. ענת דור, מטפלת ומנחה בשיטת NLP לפיתוח מנהיגות אישית והתמודדות עם משברים, מציגה שיר בשם "העיניים של המדינה" שנכתב לזכר התצפיתניות שמוצב נחל עוז שנפלו בקרב. דליס, משוררת, סופרת ומבקרת ספרות שהוציאה לאור תשעה ספרים, חברת ועד אגודת הסופרים ויו"ר הועדה לקבלת חברים, מציגה את היצירה "כשהצבע יחזור לחיינו" – אקריליק על קנבס, שבבי עץ, קולאז נייר עיתון ועיסת נייר. תמר דוד, מנהלת בית הספר שהוציאה לאור שני ספרי ילדים ובקרוב תוציא לאור ספר שירה, מציגה את השירים "הימים שיבואו" ו"האצבע המאשימה".
האמנית שרון קיפניס חייט מציגה את היצירות "מרבד הילדים העטופים", "מנדלות" ו"עוטף זה אצלי בשורשים". "בשבועות הראשונים למלחמה הזעזוע הראשוני והאבל הביא אותי לצייר איורים קשים, שלא אופייניים לסגנון האופטימי שלי והמחישו את עומק הכאב והזעזוע שלי אישית ושלנו קולקטיבית בני העוטף. מרבד הילדים העטופים נוצר אחרי החזרת הילדים מעזה. סגנון הציור מנדלות וחזרתיות היה ועדיין הינו חלק מתהליך של הריפוי עבורי", היא מגלה.
האמנית מורן שמבר מציגה ארבע יצירות ובהן: "טוטם הגנה" ו"אוטופיה" – יצירת רדימייד אישית, מקורית ויחידה מסוגה, שהיא שילוב חומרים הכוללים קוביות לגו ממוחזרות ואיורים מתוך אינציקלופדיות ואטלסים משנות ה 60- וה-70. "היצירות נעשות מאהבה ותוך התחשבות בסביבה", היא אומרת. ד"ר אסתר קאפח, משוררת, סופרת, חוקרת רב-תחומית, מרצה, בעלת תואר בחינוך שהשתתפה בכנסים בינלאומיים ופירסמה מאמרים אקדמיים רבים וכתבה עד כה שבעה ספרים, מציגה את השירים "מיתרים" ו"שלושה חבלים", שנבעו מהמצב המדכא שבו אנו חיים.
האמן יצחק מורדוב, תושב ירושלים, הוא איש פיתוח תוכנה שטייל הרבה בהודו. המשוררת והסופרת ד"ר רחלי אברהם איתן, שסיימה בהצטיינות לימודי תואר שני ושלישי במחלקה לספרות עם ישראל של אוניברסיטת בר אילן, פרסמה עד כה 16 ספרים ויסדה את בית הסופר מודיעין והסביבה ואת כתב העת לאמנות "שבילים". האמנית רחל קסמן מציגה עבודות המתאפיינות באינדוקטיביות ומאפשרות לצופים להציץ ליקום הפרטי שלה ולאופן, שבו היא תופסת יקומים מקבילים. הציורים מיוצרים בטכניקה של גריעה ומחיקה ומתקיימים בחללים נגטיביים, תוך יצירת מתח בין היומיומי לנשגב ובין בנייה לחורבן.
סיגל בצלאל, מורה לצורפות מעצבת ויוצרת במתכת, מציגה את היצירות "לו יהי" – קמע (נעמי שמר) בתפילה עמוקה, תקווה לתקומה אחרי השבעה באוקטובר להשבת החטופים הביתה ו"תן להם לשוב הלום" ולסיום המלחמה – בהשראת פרח הלוטוס השולח שורשיו מן הבוץ ועולה מעלה במלוא הדרו ותפרחתו אל האור. האמנית לאה ראב, שנולדה בארצות הברית ולמדה ב-New York Studio School- ובבצלאל, אומרת כי עבודותיה משקפות את סביבתה. התחלתי להוסיף שאריות של עץ בציורים שלי לסמל דימויים של טרור לאחר השבעה באוקטובר", היא אומרת.
האמנית דבורה בתיה זליכוב, שנולדה להורים דתיים ניצולי שואה, ציירה במהלך השנים אצל שמעון אבני, אליהו גת, משה רוזנטליס, אדווין סלומון ועוד. "חלק מציוריי לקוחים מחיי היום יום והם ריאליסטיים – מופשטים, תוך דגש על ריתמוס. חלק חשוב ביצירותיי מתייחס להיותי דור שני לשואה, ובעיקר למספר החרוט על היד של אימי. בשנת 2014 התקבל אחד מציוריי לתערוכת הקבע במוזיאון יד ושם", היא אומרת בגאווה.
ענבל בן ברית, ציירת, אמנית ויוצרת אמנות אקולוגית, מציגה את היצירה "עין טובה", שמטרתה לפזר כמה שיותר עיניים טובות ולהביא דרכן טוב ואושר על כולנו. רות כהן-מרק, סופרת ומאיירת, היא אומנית רב-תחומית ומייסדת את המיזם הספרותי הייחודי "האחיות מרק" המסייע למשפחות שכולות להנציח את יקיריהם באמצעות הוצאת ספרי הנצחה מותאמים. היא מציגה את היצירה "מפלסים כיסופים", שבה היא משלבת חומרים וטכניקות על מנת לייצר ביטוי חזותי עמוק ונוגע ללב למרחב הפנימי של עם ושל יחיד לאחר טראומה לאומית. רונית נוביק היא אמנית ויוצרת רב תחומית, ציירת, כותבת מלחינה ושרה, מעצבת אופנה ומנחת אירועי תרבות. קרול גלאובר תציג יצירות העוסקות בחוויות, בתצפיות ובסקרנות שלה.
גליה שכטר, אוצרת תערוכות, היא מנהלת מרכז גלים לאמנות שהוקם בהשראת בנה ים עשהאל. היא הוציאה לאור חמישה ספרים בתחום האמנות החזותית והשירה, ספר ילדים וספר מקצועי בתרפיה בשילוב אמניות בשיתוף משרד החינוך ,אוניברסיטת חיפה והקרן ליוזמות חינוכיות. מכון גנזים של אגודת הסופרות והסופרים העבריים בראשותה של היו"רית אדיבה גפן, ויצחק בר יוסף, ארכיונאי, הוא ארכיון הספרות העברית הגדול בעולם. נשמרים בו כ-900 אוספים ארכיוניים של סופרים, משוררים, מחזאים, הוגים, עורכים ואנשי עט מסוף המאה ה-19 ועד ימינו. זהו אוסף מרכזי ענק ועשיר המשקף את היצירה העברית המודרנית ואת תולדות התפתחות התרבות והיצירה לצד היסטוריה של העם היהודי בארץ ובעולם. בין היוצרים שארכיוניהם נשמרים בגנזים: י.ל. גורדון, שאול טשרניחובסקי, לאה גולדברג, יונה וולך, זלדה ועוד.
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
