”מבחינה מקצועית זו הייתה רעידת אדמה עבורי”
עו”ד מורן סמון מתל אביב, מגשרת, מאמנת מוסמכת להפרעת קשב, המלווה משפחות במשבר ומובילה את ועדת ADHD בלשכת עורכי הדין, מגלה כיצד גישור בקש”ב שפיתחה נותן מענה לשלושה צרכים בסיסיים: קשר, שקט וביטחון
עו"ד מורן סמון, תושבת תל אביב, מגשרת, מאמנת מוסמכת להפרעת קשב ואחת הדמויות הבולטות בתחום, פיתחה בעקבות סיפורה האישי את גישור בקש"ב, שמטרתו לתת מענה לשלושה צרכים בסיסיים: קשר, שקט וביטחון. "מדובר בתהליך גישור שמכבד את המוח הסקרן והקופצני ומתורגם לשפה של דופמין, מבנה ובהירות. כיום, אחרי אלפי שעות גישור ומשפט, אני יודעת בוודאות: כשאנו מתאימים את ההליך לאופן שבו המוח עובד, אנו מצליחים לייצר פתרונות טובים יותר ויישום ארוך טווח", אומרת עו"ד סמון.
היא מלווה משפחות במשבר, יודעת בדיוק מה קורה כשמשפט פוגש רגש והכי חשוב: הפכה את סיפורה האישי למהלך ציבורי שמתחיל לשנות את השיטה. היא מובילה את ועדת ADHD, הראשונה אי פעם בלשכת עורכי הדין, מהלך פורץ דרך שנועד לגשר בין עולם המשפט לעולם הקשב והריכוז ולהוביל שינוי עומק במערכת כולה. הוועדה פועלת להעלאת מודעות, לפיתוח הכשרות מקצועיות, לקידום חקיקה ויצירת מדיניות מותאמת שתענה לצרכים של מתמודדים עם ADHD, במערכת המשפט ומחוצה לה.
הגילוי האישי שלה הגיע במהלך אבחון של בנה. עו"ד סמון: "הרופא דיבר על מוסחות, עומס רגשי וקושי בהתארגנות, ולפתע הרגשתי שבחלק מהדברים הוא מתאר אותי. אז, דברים שלא קיבלו הסבר מילדותי, התחילו להתחבר אצלי. באותו הרגע הבנתי שבמשך שנים ’כיסיתי’ ADHD בתחפושת של הצטיינות והישגיות ושאי אפשר להמשיך להישען רק על נחישות והתמדה בלי כלי עבודה מותאמים. מבחינה מקצועית זו הייתה רעידת אדמה עבורי. עברתי לנהל תיקים וסדנאות גישור עם מבנה ברור של ’קפסולות’ מידע, לוחות חזותיים ותהליכי micro-planning שמכבדים את המוח הקופצני. הקשב מחליש את יכולת הסינון. אני מסננת בשביל הלקוחות: מפרקת קונפליקט לשלבים קטנים, מתרגמת רגשות לשפה משפטית, ויוצרת הליך שבו גם מי שמרגיש שמתפזר יכול להתכנס לפתרון מדויק. זה שינה את כל הדרך שבה אני עובדת, מייצגת, שומעת לקוחות ובעיקר בונה פתרונות מותאמים באמת".
לדבריה, בגיל 40, אחרי שבנה אובחן עם ADHD, עברה אבחון וגילתה שלכל ה’רעש’ שליווה אותה במשך שנים יש שם: ADHD. עו"ד סמון: "במהרה הבנתי שזה לא תירוץ, אלא הזמנה לצבור כלים ולשנות דפוסים. כבר אז ייצגתי משפחות בזמני משבר, ושוב ושוב ראיתי אותן תופעות: אימפולסיביות מתפרצת, מוסחות, דחיינות ותקשורת שנקטעת באמצע. ככל שהעמקתי לחקור הבנתי שמאחורי התנהגויות אלו עומד קושי נוירולוגי ולא ’אופי בעייתי’. אז המשכתי לחקור את השפעת הפרעת הקשב על זוגיות ומשפחה, וככל שהעמקתי יותר כך הבנתי יותר למה נוצר פער כל-כך גדול אצל זוגות בין כוונות טובות לבין מה שקורה בפועל במטבח, בחשבון הבנק או בחדר הגישור. גיליתי שהנתונים מצביעים על כך שאצל כ-70 אחוז מהמתגרשים לפחות אחד מבני הזוג עם הפרעת קשב. הרגע המכונן הגיע בדיון על צו הגנה: לקוח עם ADHD, קורבן אלימות, התפרץ מרוב הצפה רגשית והשופט פירש את זה כתוקפנות. הצו בוטל במקום. באותו הרגע הבנתי כמה המערכת אינה ערוכה להבין ולתת מענה לאנשי הפרעת הקשב וכמה גשר חסר בין עולם המשפט לעולם ה-ADHD. יצאתי מהאולם עם משימה ברורה: ליצור מרחב שבו אנשים עם ADHD ילמדו לנהל קונפליקט במקום שהקונפליקט ינהל אותם".
כיצד השילוב בין הידע המשפטי שלך להכשרתך כמאמנת מוסמכת ל-ADHD משפיע על הדרך שבה את רואה את עולם המשפט?
"בעבר ראיתי את המשפט כטבלה דו־ממדית של עובדות, סעיפים ופסיקה. ההכשרה שלי כמאמנת ADHD הוסיפה לה ממד שלישי: המוח האנושי בזמן מצוקה. המשפט מדבר בשפה של סדר: עובדות, טיעונים משפטיים ופסיקה. לעומת זאת, מוח של אדם עם ADHD חושב בקליידוסקופ: רגש, דופק, קפיצות אסוציאטיביות. בעיניים שלי שני עולמות אלו אינם סותרים, אלא פשוט משתמשים במילון אחר. הכלים שלי כמאמנת ADHD מאפשרים לי להיות המתורגמנית שמחברת ביניהם. למערכת אני מתרגמת רגש לקוד משפטי. כשלקוח מתפרץ כי הוא מוצף, אני מפרקת את סיפורו למבנה שופט-ידידותי: ציר זמן, ראיות חזותיות וכותרות ברורות. הרגש לא נעלם, אלא מקבל צורה שהמערכת יכולה להבין בלי לפסול. ללקוח אני מתרגמת את ההליך ומייצרת לו מפת דרכים מפורטת המאפשרת לו לצפות קדימה, להבין, להכין את עצמו לסיטואציות, לטריגרים ולמוסחות ולקבל החלטות מתוך בחירה ולא מתוך מצוקה. בגישור אני משמשת, בין היתר, כמתורגמנית בין הצדדים. מצד אחד אני שומרת על הלוגיקה והדיוק המשפטי, ומצד שני מכניסה תהליכי מיקרו-פוקוס, הפסקות מווסתות, שאלות וסימולציות שמחזירות את השיחה לליבה כשהמחשבות בורחות. התוצאה היא ליווי, שמשלב מומחיות משפטית עם התאמה תפקודית-קוגניטיבית-רגשית. שמאפשר להגיע לפתרונות מותאמים למשפחה. שילוב זה הופך את עולם המשפט עבורי ממערכת ענישה ותחרות למערכת למידה והתאמה. במקום לשאול ’איך אני מנצחת?’, אני שואלת: ’איך אני בונה מסלול שבו כל המעורבים מסוגלים להישאר ב-focus ולהגיע להסכמה’? התוצאה היא צדק שמודד הצלחה לא רק בפסקי דין, אלא בשקט שרואים על הפנים כשמשפחה יוצאת מהחדר עם תוכנית עבודה שהם באמת יכולים ליישם".
מה הוביל אותך ליזום את הקמת ועדת ADHD בלשכת עורכי הדין, וכיצד קיבלו בלשכה את הרעיון?
"ככל שהעמקתי בתיקים, כך ראיתי עד כמה הפרעת-קשב נוכחת מאחורי הקלעים של ההליך המשפטי, ולא רק בתחום דיני משפחה – בתגובות אימפולסיביות, באי-עמידה בזמנים ובקושי להבין מסמכים מורכבים. בכל זאת, במערכת עצמה לא התקיים שיח מקצועי בנושא. מבחינתי זו הייתה ’נקודת עיוורון’ שזעקה לתיקון. לכן פניתי ללשכה עם הצעה להקים ועדה ייעודית. היה לי ברור שאין כיום שיח מקצועי, שמחבר בין הפרעת קשב לבין מערכת המשפט. המערכת לא רואה את ADHD כמשהו שקשור אליה, אבל הוא שם: בתיקים, בלשכות הרווחה ובאולמות הדיונים. אז פניתי ללשכה ביוזמה להקים ועדה ייחודית שתתמקד בדיוק בזה. בהתחלה היו הרמות גבה, אבל לצד הספקות מצאתי הרבה תמיכה, סקרנות ורצון להיות חלק ממשהו חדשני ובעל ערך חברתי".
עו"ד סמון מודה כי "קשה מאוד להשריש משהו חדש במערכת כמו בתי המשפט – במיוחד כשמדובר בתפיסת עולם ולא רק בתקנות. למרות זאת, אחרי עבודה מאומצת לאורך זמן, אני מתחילה לראות ניצנים ראשונים של שינוי. שופטים מתחילים לשאול שאלות אחרות, עורכי דין מציפים דילמות מהשטח ואנשי מקצוע רוצים ללמוד. לקוחות כותבים לי שהכתבה, ההרצאה או הפוסט נתנו להם מילים למה שהם לא הצליחו לבטא כל החיים. זה מרגש ומוכיח שזה לא רק חשוב, אלא הכרחי".
לדבריה, האתגר העיקרי היה להבהיר שהפרעת קשב זו לא רק ’בעיה של ילדים בבית הספר’, אלא הפרעה נוירו-התפתחותית שיש לה השלכות עמוקות על אחריות משפטית, קבלת החלטות, הורות, זוגיות והתנהלות כלכלית. "היה צריך להסביר למערכת שלא מדובר ב’עניין טיפולי’, אלא במשמעות משפטית ממשית שדורשת מענה מקצועי אחר", היא אומרת.
ששת הצירים המרכזיים שהוועדה פועלת לפיהם הם: העלאת מודעות במערכת המשפט – להבין ש-ADHD משפיע גם על תפקוד משפטי, לא רק לימודי, הכשרות לעורכי דין – איך לייצג לקוח עם ADHD ואיך לזהות את צרכיו, קידום פסיקה מותאמת ADHD – שתתייחס לתפקוד ולא רק להתנהגות, הנגשת הליכים משפטיים – מסמכים, מועדים ותהליכים שמתאימים לאנשים עם קשיים תפקודיים, שיתוף פעולה עם אנשי טיפול – שילוב מאמנים, מטפלים ומאבחנים בתהליך המשפטי ותמיכה בעורכי דין עם ADHD – יצירת סביבה מקצועית בטוחה שמכירה בקושי ונותנת כלים.
היא מסבירה כי זירה משפטית היא בדיוק המקום, שבו אנשים עם ADHD הכי נפגעים, ולא נראה כלפי חוץ מה באמת קורה להם. עו"ד סמון:" אנשים נשפטים על פי תגובות, התנהגויות ועמידה בזמנים – מבלי שמישהו שואל מה המקור לזה ובלי אבחנה בין בחירה לבין קושי. אם לא נביא את השפה הזאת לתוך בית המשפט, נמשיך לייצר עוול במקום צדק. מאז שהתחלנו אחת ההפתעות הכי גדולות שלי היא מספר עורכי הדין, שכתבו לי שהם מתמודדים עם ADHD בעצמם, לפעמים מאובחנים ולפעמים בשקט. הוועדה פועלת לייצר להם קהילה בטוחה: קבוצות שיח וכלים לניהול זמן ומיקוד, מקום שבו הם יכולים לשתף בלי לחשוש שיראו בזה ’חולשה’. גם עורכי דין צריכים שיבינו אותם ויקבלו את עצמם מחדש".
לסיכום היא מגלה כי חלומה הגדול הוא שלא יהיה צורך להסביר בכל פעם מחדש מה זה ADHD, "שזו תהיה שפה מקצועית ברורה ושהמילה ’קשב’ תיכנס לפסקי דין, להסכמים ולפרקטיקה, שהורים יתגרשו אחרת מכיוון שהמערכת דיברה איתם בגובה העיניים, שעורכי דין עם ADHD ירגישו בטוחים, מובנים ושייכים ושנפסיק לראות בהפרעת קשב בעיה – אלא דרך אחרת לחוות, לתפקד, ולהתנהל בעולם המשפט".
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
