עו”ד אסתר שלום על זכויות ירושה של ידועים בציבור
זכויות הירושה בארץ נקבעות לפי צוואה תקפה כדין שהותיר המנוח, או לפי הדין, במקרה של העדר צוואה, כלומר לפי הוראות חוק הירושה
זכויות הירושה בארץ נקבעות לפי צוואה תקפה כדין שהותיר המנוח, או לפי הדין, במקרה של העדר צוואה, כלומר לפי הוראות חוק הירושה.
הוראות חוק הירושה קובעות באופן כללי שעזבונו של המנוח נחלק שווה בשווה בין בן הזוג שלו נישא ולבין ילדיו (וכן בחלקים שווים גם בין הילדים לבין עצמם).
אולם, מה קורה לגבי זכויות ירושה של ידועים בציבור, כלומר, בני זוג שקיימו קשר זוגי שדומה במהותו לקשר נישואין, אם כי מבלי להיות נשואים באופן פורמאלי זה לזו? האם גם במקרה כזה יש לכל אחד מהם זכויות בירושתו של השני כאשר הוא הולך לעולמו?
במקרה כזה יחול סעיף 55 לחוק הירושה, שכותרתו "מעין צוואה", ואשר קובע כך: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש."
סעיף 55 לחוק הירושה קובע שלכל אחד מבני זוג ידועים בציבור יש זכויות בירושה של השני, באופן לפיו הוא זכאי לרשת את השני לפי הדין (כלומר, לפי חוק הירושה), כאילו שהם היו נשואים זה לזה, אך זאת בכפוף לכך שבשעת פטירת המנוח אף אחד מהם לא היה נשוי למישהו אחר, וכן בכפוף לכך שאין הוראה שקובעת אחרת, במפורש או במשתמע, בצוואה שהותיר המנוח.
כלומר, על מנת שלידוע בציבור תהיינה זכויות בירושה של בן זוגו לפי סעיף 55 לחוק הירושה, צריכים להתקיים התנאים המצטברים הבאים:
ראשית, יש להוכיח שבינו לבין המנוח התקיים קשר של ידועים בציבור, וזאת לפי התנאים של קיום חיי משפחה וניהול משק בית משותף.
שנית, אף אחד מהם לא היה נשוי לאף אחד אחר בשעת מותו של המנוח.
שלישית, המנוח לא הותיר צוואה שכוללת הוראה אחרת, בין במפורש ובין במשתמע.
כדי לממש את הזכות לרשת בן זוג ידוע בציבור לפי סעיף 55 לחוק הירושה, יש להגיש בקשה לקבלת צו ירושה בפני רשם הירושה. יובהר כי לפי פסיקת בית המשפט המחוזי בנצרת, זכות זו קיימת גם לגבי בני זוג ידועים בציבור שהינם בני אותו מין (ע"א 3245/03 ע.מ. נ’ היועמ"ש לממשלה).
בנוסף, סעיף 57(ג) לחוק הירושה מכיר בזכותם של הידועים בציבור לקבל מזונות מהעיזבון של בן זוגם, וזאת בנוסח הדומה הבא: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, זכאי הנשאר בחיים למזונות מן העזבון כאילו היו נשואים זה לזה.".
מטרת סעיף 55 לחוק הירושה
בפסיקה נקבע שמטרת סעיף 55 לחוק הירושה הינה למעשה להשוות את מעמדם של הידועים בציבור למעמדם של הנשואים פורמאלית בכל הקשור לכללי הירושה לפי הדין.
בית המשפט העליון הבהיר שלמרות שמלשון החוק עולה שירושת הידוע בציבור היא ירושה של "מעין צוואה", למעשה החוק קובע שגם ידוע בציבור יורש על פי כללי הירושה על פי דין (בע"מ 9607/03 פלוני נ’ פלוני).
עוד נקבע שמטרת סעיף 55 לא הייתה ליצור הסדר מיוחד, שעומד בין ירושה לפי הדין לבין ירושה לפי הצוואה, צוואה, אלא להשוות את מעמדם של בני זוג ידועים בציבור למעמדם של בני זוג נשואים בכל הקשור לירושה לפי הדין. לפיכך, אם בן הזוג עומד בדרישות ובתנאים של סעיף 55, אזי המחוקק מתייחס אליו כאילו שהוא היה בן-זוג נשוי לכל דבר ועניין (ע"א 1717/98 בלאי נ’ פוזש).
התנאים לתחולת סעיף 55 לחוק הירושה על ידועים בציבור
בפסיקה נקבע שזכויות ירושה של ידועים בציבור לפי סעיף 55 לחוק הירושה, בהעדר צוואה, מושתתות על שלושת היסודות הבאים: (א) בני הזוג חיו חיי משפחה; (ב) במשק בית משותף; (ג) בשעת מות אחד מהם לא היה אף אחד מהם נשוי לאדם אחר.
עוד נקבע שהזכות לרשת לפי סעיף 55 איננה תלויה בתנאי נוסף או בכוונה כלשהי של בן הזוג שנפטר, אלא די בכך ששלושת היסודות הללו התקיימו כדי שבן הזוג שלא היה נשוי למנוח יהיה זכאי לרשת אותו, כאילו שהם היו נשואים (ע"א 1717/ בלאי נ’ פוזש; בע"מ 9607/03 פלוני נ’ פלוני).
משמעות הדבר היא שכשם שבית המשפט איננו צריך לבחון האם הייתה קיימת כוונת הורשה בעת שהוגשה בפניו בקשה להוצאת צו ירושה בין בני זוג נשואים, כך הוא איננו צריך לבחון האם הייתה קיימת כוונה הורשה ביחס לבן או בת הזוג הידועים בציבור, ובלבד שמתקיימים שלושת התנאים הקבועים בסעיף 55 לחוק הירושה (ת"ע 53441-09-16 פלונית נ’ אלמונית).
כיצד מוכיחים את התנאים של "קיום חיי משפחה" ו-"משק בית משותף"
שני התנאים של "קיום חיי משפחה" ו-"משק בית משותף" נועדו למעשה להוכיח שבין בני הזוג התקיים קשר של בציבור. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על מי שטוען שהקשר בינו לבין המנוח היה קשר של ידועים בציבור.
בפסיקה נקבע שהמבחן לגבי התנאים הללו הינו מבחן גמיש, כך שאין לקבוע לו קריטריונים נוקשים, אלא שיציקת התוכן תיעשה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה (ע"א 107/87 אלון נ’ מנדלסון).
משמעות המבחן לפי סעיף 55 הינה לקבוע האם היחסים בין בני הזוג עולים בקנה אחד עם יחסים בין בני זוג נשוי. מדובר במבחן גמיש ביותר, מאחר שאין מתכונת אחת של ’חיי משפחה במשק בית משותף’ שמצויה אצל כל הזוגות הנשואים, אלא שהדברים שונים כמעט מזוג לזוג לפי השוני בגילם, השכלתם, מזגם, השקפת עולמם, ארץ מוצאם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם וגורמים רבים אחרים. מצד שני, ישנם גורמים קבועים שצריך לבחון את קיומם במסגרת מבחן זה, שכוללים קיום יחסי אישות, היסוד הכלכלי, וקיום רגשות אהבה ורעות (ע"א 79/83 היועמ"ש לממשלה נ’ שוקרן).
לגבי המשקל שיש ליתן למגורים משותפים של בני זוג לצורך ההכרעה בשאלה האם הם ניהלו משק בית משותף, נקבע שמדובר באחד התנאים לכך, אך אין המדובר בתנאי היחיד, ואין לתת לו עדיפות על פני יתר התנאים שנקבעו לגבי שאלה זו (ת"ע 3600/07 ד.ר.נ. נ’ ל.א.). פסק דין זה אושר על ידי בית המשפט המחוזי, ואף על ידי בית המשפט העליון, שקבע שעל בית המשפט לבחון את מרכיב המגורים במקרה הקונקרטי שמובא להכרעתו תוך שהוא בוחן את נסיבות העניין מנקודת מבטם הסובייקטיבית של בני הזוג. כלומר, יש להתחקות אחר אומד דעתם של בני הזוג לעניין קביעות הקשר ומיסודו (בע"מ 3497/09 פלונית נ’ פלונים).
פנו אל עו"ד אסתר שלום, האמונה על ניהול תיקי משפחה מורכבים ובעלת ניסיון משמעותי בייצוג הצוואה וקבלו תמיכה וייעוץ מקצועי!
יודגש כי המאמר אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי ובכל עניין בנושא מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום.
עו״ד אסתר שלום
דרך אבא הלל 7, רמת גן, 5252204
טלפון: 052-970-6731
