שקופות אבל בוערות: התערוכה שמחזירה את הנשים המקראיות למרכז הבמה
ב-18 ביוני 2026, בשעה 19:00, תיפתח בבית האמנים בתל אביב התערוכה מחוץ לפסוק של האמנית כרמית לוי. התערוכה, שאצר אייל בן סימון, מהווה אירוע משמעותי בעולם האמנות הישראלי
ב-18 ביוני 2026, בשעה 19:00, תיפתח בבית האמנים בתל אביב התערוכה "מחוץ לפסוק" של האמנית כרמית לוי. התערוכה, שאצר אייל בן סימון, מהווה אירוע משמעותי בעולם האמנות הישראלי. היא אינה רק תצוגה של יצירות אמנות, אלא כתב אישום אמנותי חזק ומעורר מחשבה נגד מחיקתן של נשים מההיסטוריה המקראית והיהודית.
כרמית לוי, אמנית רב-תחומית, פועלת כבר למעלה מ-25 שנה בחקר מעמדן של נשים במקרא. יצירתה נולדת מתוך פצע היסטורי עמוק: הנשים ששינו סדרי עולם, עמדו בצמתי ההכרעה הגורליים ביותר בהיסטוריה היהודית, אך הופשטו מזהותן והפכו לחסרות שם בשולי הפסוקים. התערוכה "מחוץ לפסוק" מפרקת את מנגנון ההשתקה הזה באמצעות מתח חומרי ורגשי עז בין שני מדיומים: פיסול ברונזה וציור מופשט אקספרסיבי.
רקע ביוגרפי: מהקהילה החרדית אל השפה האמנותית
כרמית לוי נולדה וגדלה בבני ברק, בקהילה חרדית אולטרה-אורתודוקסית. בסביבה זו, ביטוי אמנותי נחשב אסור, והנורמות הפטריארכליות שלטו בחיי היומיום. החשיפה היחידה שלה לתקשורת ויזואלית הייתה דרך הפשקווילים, המודעות הציבוריות שהודבקו על קירות הרחוב. הניגוד בין העולם המצומצם הזה לבין העולם האמנותי העשיר שגילתה מאוחר יותר הפך למקור מרכזי ביצירתה.
לוי למדה במכון לאמנויות בבת ים (1985-1989), התמחתה בפיסול (1991-1995), למדה היסטוריה של האמנות באוניברסיטת תל אביב והמשיכה בלימודים נוספים. היא חברה באגודת הציירים והפסלים בישראל מאז 1991. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם, כולל בארה"ב (פלורידה, מיזורי, וושינגטון), ובגלריות מובילות בישראל.
מעבר ליצירה, כרמית לוי מחויבת לשימוש באמנות ככלי ריפוי והעצמה. היא מלמדת אמנות לנשים המתמודדות עם מחלת הסרטן, ורואה באמנות "דרך נשימה", צורך קיומי שמאפשר לעבד רגשות, חוויות ותובנות. הרקע האישי שלה, סיפורי הסבתות נונה ותפוח, משתקף ביצירותיה. נונה, שברחה עם אהובה למצרים בגיל 14, ותפוח, ששרדה את הפרהוד, גידלה עשרה ילדים והגיעה לגיל 105, הפכו לדמויות השראה שמקשרות בין אישי למקראי.
הצהרת האמנית: כתב אישום חומרי נגד ההשתקה
בדבריה של כרמית לוי עצמה:
"אני עוסקת וחוקרת מזה 25 שנה במעמדן של נשים במקרא. היצירה שלי נולדת מתוך פצע פעור בהיסטוריוגרפיה המקראית, שבו נשים משנות סדרי עולם, והיו בצמתי ההכרעה הגורליים ביותר בהיסטוריה היהודית, אך הופשטו מזהותן והפכו לחסרות שם בשולי הפסוקים. האמנות שלי היא כתב אישום חומרי נגד מנגנון ההשתקה הזה, והיא מפרקת אותו באמצעות מתח חזק בין שני מדיומים משלימים: פיסול הברונזה והציור המופשט. הברונזה, כחומר כבד ונצחי, מעניק לנשים הללו את מה שנשדד מהן ממסורת הדורות, משקל פיזי ונוכחות יצוקה בחלל שאי אפשר עוד למחוק. לצד הפסלים, הציור האקספרסיבי, הרווי בקווי פחם וכתמים מדממים, פועל כהד רגשי וסוער במקום שבו המילים המקראיות החסירו וצמצמו. יחד, המתח שבין כובד המתכת לטשטוש הצבע אינו מייצר מיצב היסטורי, אלא פעולה חתרנית בזמן הווה. הוא מאלץ את הצופה להתעמת עם שקיפותן של נשים אלו, ומעורר את השאלה המהדהדת: את שמן של אילו נשים אנו ממשיכים למחוק גם היום?"
מבט אוצרותי: אייל בן סימון על "מחוץ לפסוק"
האוצר אייל בן סימון מדגיש בתיאור התערוכה כי ההיסטוריה המקראית נכתבה בידי מנצחים, שליטים וגברים. בין דפי התנ"ך מהדהדים קרבות ובריתות, אך נשים ששינו את מהלך ההיסטוריה נדחקו לשוליים. התערוכה מסרבת להסיט את המבט ומציבה את "הנשים השקופות" במרכז.
היא פועלת בשני ערוצים משלימים:
פיסול הברונזה: מעניק נוכחות פיזית, משקל ומשמעות נצחית. כל אישה זוכה לשם חרות בברונזה.
הציור המופשט: לוכד את הסערה הרגשית, האש, האפר והדם שמאחורי הסיפורים המצומצמים.
התערוכה כוללת דמויות כמו אשת נח, אשת איוב, הגר, פילגש בגבעה ובת יפתח. היא חובטת "בבטן הרכה של המבקר" ומעוררת שאלות רלוונטיות גם להיום.
תיאור היצירות: מתח בין כובד לטשטוש
ביצירותיה, כרמית לוי משלבת בין כובד הברונזה, חומר שמסמל נצחיות ומשקל היסטורי, לבין הציורים האקספרסיביים. הציורים, לעיתים קרובות עם קווים שחורים עזים, כתמי אדום מדמם וטשטושים, אינם מאיירים את הסיפור באופן ליטרלי אלא מעבירים את התדר הרגשי: הכאב, העוצמה, ההקרבה והמרד.
מתוך הקטלוג ניתן לראות סדרות כמו "סדום" ו"עמורה", עבודות בשמן ואקריליק על בד, עם דימויים של אש, ברימה וצורות אנתרופומורפיות מעוותות. העבודות משלבות צבעוניות עזה (אדום, שחור, ירוק, כחול) עם קווים דינמיים וגסטואליים, המשקפים את הסערה הפנימית. הפסלים, לעומת זאת, מציעים נוכחות מוצקה, ראשים ודמויות שמביטות ישירות, כמו הפסל "ראש" המוצג באחד החומרים.
השילוב בין המדיומים יוצר דיאלוג: הברונזה מייצגת את מה שהיה צריך להיות, נוכחות קבועה, והציורים מבטאים את מה שהיה בפועל, כאוס רגשי, מחיקה והדהוד.
משמעות עמוקה: אמנות כהתנגדות וריפוי
"מחוץ לפסוק" אינה רק תערוכה על המקרא. היא רלוונטית מאוד לזמננו. בשעה שדיונים על מגדר, כוח ושקיפות נשים נמצאים בלב השיח הציבורי, כרמית לוי שואלת: מי עדיין "מחוץ לפסוק" כיום? נשים בחברה החרדית? נשים במצבי קונפליקט? נשים שתרומתן נמחקת?
האמנות שלה מחברת בין אישי לקולקטיבי. סיפורי הסבתות שלה מהדהדים בסיפורי הגר, דבורה, רות ואחרות. היא הופכת את הכאב האישי, האיסור על אמנות בילדותה, לכוח יוצר שמעצים נשים אחרות.
הצבע האדום השלט ביצירותיה מסמל דם, תשוקה, כעס וחיים. הקווים הגסים והטשטושים מבטאים את הקושי להגדיר זהות שנמחקה, אך גם את הפוטנציאל לשחרור דרך ביטוי.
לסיכום: זוהי הזמנה להתעמת עם ההיסטוריה
התערוכה "מחוץ לפסוק" של כרמית לוי היא אחת התערוכות החשובות שיוצגו השנה בישראל. היא משלבת מיומנות טכנית גבוהה עם עומק רגשי ופוליטי. הצופה יוצא ממנה לא רק עם חוויה אסתטית, אלא עם שאלות פתוחות על זיכרון, זהות ומחיקה.
מומלץ בחום להגיע לפתיחה ב-18.6.2026 בשעה 19:00 בבית האמנים. זו הזדמנות לפגוש את האמנית, לשמוע את האוצר ולחוות את היצירות מקרוב. כרמית לא רק מציגה אמנות, היא יוצרת שינוי. היא מחזירה קולות שנגזלו, ומזמינה אותנו, הצופים, להיות שותפים במאבק נגד ההשתקה.
שם התערוכה: "מחוץ לפסוק"
אמנית: כרמית לוי
אוצר: אייל בן סימון
כתובת: בית האמנים תל אביב, אלחריזי 9
תאריך פתיחה:18.6.2026
שעה: 19:00.
קרדיט תמונה: artema
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
