תהליך הריפוי של אם החייל החטוף נמרוד כהן
האמנית ויקי כהן, אימו של החייל החטוף נמרוד כהן, מגלה כיצד ציורים נאיביים, שציירה כשבנה היה בעזה ומוצגים בתערוכה \\\"הגורם האנושי\\\" במרכז עמיעד, היו חלק מתהליך ריפוי
האמנית ויקי כהן, אימו של החייל החטוף נמרוד כהן וממובילות המאבק להחזרת החטופים מעזה, מציגה בתערוכה "הגורם האנושי"THE HUMAN FACTOR (אוצרות והפקה: איריס אלחנני ודורון פולק) המוצגת במרכז עמיעד ביפו ציורים נאיביים, שציירה כשבנה היה בשבי החמאס בעזה ככלי להתמודדות עם הקשיים הגדולים שאיתם התמודדה ונעזרה בציור לשם כך. היא מעוניינת להוציא לאור ספר השראה כחלק מתהליך הריפוי שלה.
נמרוד כהן נחטף בשבעה באוקטובר על ידי מחבלי החמאס כאשר שירת כלוחם בשריון בעוטף עזה. חבריו לצוות של הטנק שבו היה במהלך מתקפת החמאס נהרגו על ידי המחבלים. הוא הוחזק בשבי במשך שנתיים, ושוחרר במסגרת הסכם של ישראל עם החמאס ב-13 באוקטובר 2025.
התערוכה רחבת ההיקף "הגורם האנושי"THE HUMAN FACTOR , המארחת את ויקי כהן, מזמינה את הציבור לרכוש את יצירותיה, לתרום ולעזור לה בהוצאה של הספר. התערוכה כוללת שיתוף פעולה בין פורום חושבים קדימה, מוזיאון האמנים ובוחרים אמנות, שבמסגרתו כ-40 אמנים מציגים עבודות העוסקות במה שאינו ניתן למדידה. התערוכה תוצג עד ל-20.2. שעות פתיחה: ימים ראשון עד שלישי – 10:30- 15:30, ימים רביעי וחמישי – 14:00- 19:30, שישי שבת – 10:00 - 15:30.
"הגורם האנושי" בוחנת את הדמות האנושית כישות גופנית, ממוקמת וביוגרפית – כזו שאינה ניתנת להשטחה למערכת, פונקציה או מנגנון טכנולוגי. דרך הגוף, התכונות האנושיות וההקשרים האישיים שמעצבים אותו, מציעה התערוכה מרחב של עמידה אנושית מול תהליכי הפשטה, סטנדרטיזציה ואוטומציה המאפיינים את העידן העכשווי.
כ-40 אמנים מהארץ ומהעולם מציגים עבודות העוסקות במה שאינו ניתן למדידה: נוכחות גופנית, סובייקטיביות, פגיעות, זיכרון ומקום. המונחים"Figure" ו-Human"" משמשים כאן לא רק כתיאור של גוף, אלא כעמדה קיומית – אדם שמגיע תמיד ממקום מסוים, נושא עמו היסטוריה, חוויות וזהות אישית. בתערוכה מוצג גם אוסף מיוחד של יצירות אמנים מובילים חברי מוזיאון האמנים הבינלאומי – גוף עצמאי חסר גבולות של אמנים המתחברים לתערוכות קונספטואליות של הארגון, שסניפו הפעיל הוקם לפני כ-30 שנה בארץ.
היצירות הייחודיות של ויקי כהן נוצרו מתוך חוויית אימהות במצב קיצון – אימהות של המתנה, חרדה ותקווה מתמשכת. ויקי: "במהלך השנתיים, שבהן בני היה מוחזק בשבי, הפכה פעולת האיור עבורי למעשה יומיומי של החזקה: דרך לשמר קשר, ליצור רצף, ולהיאחז במשמעות בתוך מציאות מתפוררת של חוסר ודאות. הבחירה בשפה חזותית של ספרות ילדים – דימויים תמימים, הומור, צבעוניות ודמויות עגולות – איננה מקרית. זו חזרה מודעת למרחב הראשוני של האם והילד: מרחב של הגנה, דמיון ואמונה ביכולת העולם להיות בטוח ומיטיב. דרך השפה הילדית נוצר מרחב, שבו ניתן לגעת בכאב מבלי להישבר, ולהפוך חרדה עמוקה לפעולה יוצרת ומרפאה".
לדבריה, האיורים משמשים גשר בין אימהות פצועה לבין קול יצירתי המבקש להמשיך ולדבר אל החיים. ויקי: "בימים אלו אני פועלת להוצאת ספר ילדים המבוסס על העבודות המוצגות – ספר שנולד מתוך טראומה, אך מבקש להציע לילדים ולמבוגרים כאחד שפה של חמלה, אור ותקווה. תמיכה בתהליך זה – דרך רכישת העבודות או תרומה להוצאת הספר – היא חלק בלתי נפרד ממסע השיקום שלי. זהו ניסיון להפוך חוויית המתנה וכאב למרחב של משמעות, נתינה וריפוי, ולהאמין כי מתוך האימהות, הדמיון והיצירה ניתן להצמיח אפשרות חדשה של חיים".
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
