חיפוש
 
לדף הבית >>     חדשות ראשון לציון והסביבה >>

חסידת יְרוּסָלֵם - המלצה על ספר השירה מאת ווביט וורקו מנגסטו

 

ווביט וורקו מנגסטו כתבה חמישה ספרים על יהודי אתיופיה על מנת לשמר את המורשת וההיסטוריה שלהם. האחרון מביניהם נקרא - ”חסידת יְרוּסָלֵם”.

 

חסידת יְרוּסָלֵם - ווביט וורקו מנגסטו / המלצה מאת: יעל רן

ווביט וורקו מנגסטו היא סופרת, מרצה לחינוך ומשוררת ישראלית. בהיותה ילדה צעירה, עלתה לישראל עם משפחתה במסע רגלי מאתיופיה למחנה פליטים בסודן, ולאחר המתנה ממושכת עלתה ארצה. ווביט כתבה חמישה ספרים על יהודי אתיופיה על מנת לשמר את המורשת וההיסטוריה שלהם. האחרון מביניהם נקרא - "חסידת יְרוּסָלֵם".

ספר שיריה כולל שבעה שערים כאשר במרכזו המסע מאתיופיה דרך סודאן אל ארץ ישראל. מסע נדודים ארוך ומאתגר של ילדה צעירה (הלוא היא הדוברת), בני משפחתה וקהילתה, אל עבר הארץ הנכספת, אל יְרוּסָלֵם.

בתיאורים ציוריים ומלאי טוהר וכאב היא מתארת את המסע הרגלי, אשר גבה חיים של נפשות רבות וכמעט גם את חייה שלה. (" אוי סודאן, סודאן. אוי ארץ ארורה/ איך בלעת את האנשים ברעבונך הנורא? / איך את משאירה אותם חולים, ללא תרופות,/ מתים להם כך פתאום באוהלים. אוי, אוי/ ארורה אדמתך הסדוקה כמו סכין חותכת/ את הנפש, שוחטת הציפור הכמהה"). ברגליים "פועמות מרחבים" (כדבריה), נדדה בין כפרים כשבדרך נחשים, חיות טרף, נהרות וחולות דוקרים ורעב מצמית. האמונה והתקווה הגבוהה, לצד קולה השמיימי של אימה, הם אלו שהעצימו וחיזקו אותה בשעות קשות ("לילה אחר לילה הכל חוזר / בתבערה. הרוח, החולות דוקרים, המשכתי בדרכי - ירוסלם/ יש אור בקצה מדבר, בזכות/  האמונה. נד הסופות יחלוף ויעלם"). בד בבד היא שוזרת שירים על קהילתה, וכך נחשף הקורא לחיים עשירים ומלאי קרבה, אחדות וציונות ("הקהילה פוצחת בשירת "שמע ישראל"./ בעיניי רוחי אני רואה את החלב שנע, חשה/ את מתיקות אותיות הדבש של התורה").

בשער השישי ("הסתכלת היום על השמים?") מופיע מקבץ שירים קצר שמתכתב עם "מלחמת חרבות ברזל" ובו היא מקדישה מספר שירים מכמירי לב לבן דודה סמ"ר אביאל מלקמו, שנפל בימים הראשונים לקרבות ("בליבנו השארת עץ חי, מתאווה / אל שמיי אופק, עצי מרחיב נופי נתינה,/ מוסיף לצמוח/ כמו נשמת שיער צמרת").

ספר שיריה כתוב בשפה הנהירה לכל קורא ושוזר בתוכו מטפורות עדינות ויפות. יחד עם הדוברת, נושא הקורא עיניו מהמדבר אל דמעות השמחה שנוטפות אל האספלט, לאחר הנחיתה בשדה התעופה בארץ. יחדיו הוא עורג אל כיסופי ילדות תמים החבויים במבט המסתתר והשמור בין ילד להוריו.

בימים טרופים כאלו, כשרבים מאיתנו מתקוממים כנגד המתרחש ואף מרגישים שכלו כל הקיצין ואין עוד סיבה להמשיך ולהחיות את החלום הציוני, ווביט מחזירה אותנו אל המקורות הזבים חלב ודבש (הטמונים בכפל משמעות גם בשם הספר). בתאורי האהבה עתיקת היומין למולדתנו היא מחזירה עטרה ליושנה, ומפיצה אותה באור יקרות בלב הקורא.

 
הספר ראה אור בהוצאת: "עמדה", בעריכת יחזקאל רחמים. עוזרת לעורך: ורד מנדלסון, עיצוב העטיפה ועימוד: ג’סיקה מלו. הספה ראה אור בסיוע "דרך כפר - יוזמות חינוך" ו"אייסף - הקרן הבינלאומית לחינוך".



*השיר המצורף נלקח מתוך השער השני, עמ’ 24.

לקריאת ביקורות על ספרי שירה נוספים לחצו על הלינק: עט לשירה - יעל רן
מצאו אותי גם ב-f

 
 
 
 
יולי לב

יולי לב

mcity

mcity

 

 

 

יש לי שאלה לגדי ברקאי
ברקי יש לי שאלה

 

מדורים