מאז ועד היום לא חדלתי לכתוב שירה
הסופר והמשורר יורם סלבסט מתל אביב הוציא לאור את ספן חצות (ביטאון שירה) , ספר שיריו השביעי וספרו ה-14, שקדם לו ספרו \"מילים מופלגות\"
"הוריי התקשו להתמודד עם הטיסות המרובות של אבי הלוך ושוב ולכן בתום שנה וחצי של מגורים באילת. לכן, מחשש להתגברות האסתמה שלי, עברנו להתגורר בירושלים שבה סיימתי את בית הספר היסודי. בתום שנה בירושלים התגעגעו הוריי, אחותי ואחי לביתנו בסביון. לכן סוכם שהם ישובו לסביון, ואילו אני אגור בקיבוץ מעלה החמישה. למרות שהחיים במעלה החמישה כילד חוץ היו נוחים למדי ולא חסר לי דבר, התגברו געגועיי ותחושת בדידות מרה תקפה אותי. כך, שעה שישבתי, נער נטול אהבה, תלמיד בכיתה ט’ בבית הספר האזורי, מדוכדך עד העצם, לבדי במקומי אצל שולחני סמוך לחלון ביום קר, אפור ומעונן של דצמבר, אי שם בחדר כיתתי בהפסקת עשר, צמחו מילות שיר ראשונות בראשי וכהרף עין עשו את דרכן באמצעות כף ידי למחברתי. ’עינויי הנפש/ יהרגו את האדם/ עינויי הנפש אין לעמוד נגדם...’, כתבתי בפתח שיר בתולי זה. בתום הכתיבה הקצרה ההיא חשתי הקלה עצומה, שמאז לא חוויתי בעוצמה כזו. מיד לאחר מכן כתבתי מאות שירים, 100-80 שירים בחודש. הכול כדי לשוב ולחזור לרגע מופלא זה, שכעבור שנים זכה לשם ’קתרזיס’. מאז ועד היום לא חדלתי לכתוב שירה, ולמרות שזכיתי לחוויות לא מעט בזכות הכתיבה, למזור, רוגע, נחת וסיפוק, לעוצמה כזו של קתרזיס שוב לא זכיתי".
כך אומר הסופר והמשורר יורם סלבסט, שהוציא לאור את "ספן חצות" (ביטאון שירה), ספר שיריו השביעי וספרו ה-14. באותם ימים, שבהם החל לכתוב, החליט שיהיה אשר יהיה הוא יסיים את שנת הלימודים במעלה החמישה ולאחר מכן ישוב לבית משפחתו בסביון. "באותה שנה עבדתי בכרמית, מפעל הסוכריות של הקיבוץ, בגננות, במטעים, במיון ביצים ועוד; התגוררתי בבתי הנעורים וחוויתי חוויות רבות אודות אחדות שמהן סיפרתי בסיפורים שפרסמתי במהלך השנים. בתום אותה שנה שבתי לסביון, ובתחילת השנה שלאחר מכן למדתי בתיכון יהוד שם זכיתי להיות סגן יו"ר מועצת התלמידים", הוא מספר.
יורם סלבסט, יליד סביון, נשוי, אב לשתיים וסב לחמישה, בוגר תיכון יהוד. בוגר האוניברסיטה העברית בפילוסופיה ומדעי המדינה. מוסמך האוניברסיטה העברית במדעי המדינה, כולל תזה (בהצטיינות). ספר שיריו הקודם, "מילים מופלגות" (ביטאון שירה), יצא לאור לאחרונה, וקדם לו ספר השירים "ספק", שיצא אף הוא בהוצאת ביטאון שירה. לפני כן הוא הוציא לאור את "צמאים חדרי ליבי" (ביטאון שירה) ו"בנוגע לאהבה" (ביטאון שירה) שראה אור בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות ובתמיכת משרד התרבות והספורט - מינהל התרבות. ספר השירה "יותר קרוב מסמוך" זכה בפרס אקו"ם על שם נתן יונתן. ספר הילדים שלו "רגע" זכה בפרס מוזיאון ישראל עבור האיורים שבו.
סלבסט השתתף באנתולוגיה "אוצר בעקבות האוצר" (ביטאון שירה) יחד עם שישה משוררים נוספים. יצירותיו התפרסמו באסופות וכתבי עת רבים. ספרו "הנסיך הקטן חוזר" ראה אור גם באנגלית. לבקשת המועצה המקומית סביון, ספרו "סיפורי סביון" יצא לאור במהדורה מיוחדת וחולק לכל בתי התושבים בסביון במלאת 50 שנה להקמת היישוב. במאי 2019 זכה סלבסט במקום השני בתחרות הסיפור ההומוריסטי לזכר אפרים קישון, בחסות עיריית רמת השרון.
משפחתו של סלבסט הייתה המשפחה העשירית ביישוב חדש, שנוסד זמן מה בטרם בא לעולם בחודש אדר בשנת 1956 והיה הבן הראשון של סביון. "לימים, כשפרסמתי את ספרי ’סיפורי סביון’ במלאת 50 שנה לסביון, התקשרה אליי אורית אמיד, אף היא ילידת סביון. לאחר שבירכה אותי לרגל פרסום הספר, הכריזה בקול גדול: ’אתה כנראה הבן הראשון של סביון, אבל אני הבת הראשונה!’, הבטחתי שאפרסם זאת, כך נהגתי וכך עודני נוהג", הוא אומר.
הוריו, בוגרי השומר הצעיר, סירבו להיקרא בכינויים המיושנים "אבא ואמא", ולכן בחרו עבור יורם, אחותו ואחיו להיקרא "נינה" ו"יאק". בבית משפחת סלבסט ביישוב החדש סביון דיברו אנגלית, ועד שמלאו ליורם שנתיים הוא כמעט ולא ידע עברית. בגיל ארבע החמירה האסתמה שבה לקה. "בגיל 12 קיבלו הוריי את עצתו של הרופא להעביר אותי לאילת. יאק אבי הוסיף להתגורר בסביון, והיה מגיע בטיסה בסופי שבוע. נינה אימי עברה לעבוד באילת בעיקר בתחום התרגום. בתוך חודש וחצי בערך נעלמה האסתמה מריאותיי, הוא נזכר. המשפחה התגוררה בערך כשנה וחצי באילת, שם הגיע יורם למצוות.
יורם התרשם עמוקות משירתו של פנחס שדה ומספרו "החיים כמשל" ומשירתו של ליאונרד כהן, הכתובה והמושרת, שהשפיעו מאוד על כתיבתו באותן שנים, שבהן לא חדל לכתוב ומגירתו התמלאה ביצירותיו. במהלך השנים שלאחר מכן זכה לקרוא בכתבי משוררות ומשוררים נוספים, ועד היום קולם של לא מעט מהם הידהד ומהדהד בכתיבתו. "מאחר ושנאתי את שיעורי הספרות בבית הספר, החלטתי שלא לקרוא מספריהם של סופרים ומשוררים שלמדנו בשיעורי הספרות. כך קרה שמשך שנים שני עשורים מאז סיימתי תיכון כמעט לא קראתי מכתביהם של כותבי עברית", הוא מגלה.
בשנתו האחרון בתיכון פרצה מלחמת יום הכיפורים, שטילטלה את המדינה. ההתלבטויות, שהיו לו בנוגע לשירות הצבאי, התפוגגו לאחר המלחמה ולמרות האסטמה התגייס לשירות קרבי בשריון. לאחר טירונות ברפיח. "למרות ששנאתי את לימודי התיכון, ככל שנמשך שירותי הצבאי המפרך והמשמים, גברה בי התשוקה ללמוד ובעיקר עניינה אותי הפילוסופיה. עם תום שירותי הצבאי התקבלתי ללימודי פילוסופיה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובין היתר למדתי ’מבוא לפילוסופיה’ אצל ישעיהו ליבוביץ’ בשנת הוראתו האחרונה, אצל אבישי מרגלית ואצל הכומר הדומיניקני מרסל דיבואה. בסןף השנה הראשונה חליתי בשפעת קשה והפסדתי כשבוע לימודים. בתום המחלה חזרתי לאוניברסיטה וישבתי בין כ-200 סטודנטים בשיעורו של הפרופסור מרסל דיבואה, שהרצה על משנתו של אריסטו ולא הבנתי דבר. עם תחילת ההפסקה הקשתי על שכמה של השקדנית שישבה לפניי ורשמה כל מילה שיצאה מפיו, וביקשתי לעיין במחברתה בשעת ההפסקה. הסטודנטית הסתובבה אליי ולתדהמתי זו הייתה הסטודנטית היפה ביותר שראיתי עד אז בחוג לפילוסופיה. היא הושיטה לי ברצון את מחברתה והפליגה לענייניה".
רגע לפני חידוש השיעור, החזיר יורם לאותה סטודנטית את מחברתה בצירוף חידה קטנה. בתוך 30 שניות היא החזירה לו פתק עם פתרון החידה. הוא נתן לה חידה קשה יותר, ובתוך שתי דקות קיבל פתק עם פתרון החידה. הוא נתן לה את חידתו הקשה מכולן, והיא חדלה להקשיב להרצאה והתמודדה עם קושייתו. "הזמנתי אותה לצאת איתי לשבוע הספר העברי, שאז התקיים ברחוב המלך ג’ורג’ במרכז ירושלים. היא נענתה וקבענו להיפגש במעלה רחוב בצלאל. מאז אותו ערב ועד היום דפנה ואני לא נפרדנו. נישאנו ונולדו לנו שתי בנות, ובזכותן זכינו בחתנים ובחמישה נכדים", הוא מספר בגאווה.
יורם סיים ללמוד באוניברסיטה תואר ראשון בפילוסופיה ומדע המדינה ותואר שני במדע המדינה, שאותו סיים בהצטיינות. הוא בחר לעבוד עם אביו בעסקי הנדל"ן שפיתח לאחר פרישתו ממנכ"לותו באפריקה ישראל. לאחר תקופת הכשרה ניהל מרכז מסחרי בירושלים, השתתף בבניית מרכז מסחרי בצומת סביון, מכר דירות בפרויקט שהקימו בטבריה, השכיר נכסים לא מעטים ועוד.
בהתקרב גיל 40 הוא פנה לד"ר איתמר יעוז קסט ז"ל, אז הבעלים של הוצאת עקד והוציא באמצעותו את ספר השירה הראשון שלו, "מקום שאיננו אלא מעבר". בהמשך הוציא לאור בהוצאת אלישר את "חכמת נאסראדין", קובץ ממיטב סיפוריו של החכם נאסראדין, שממנו נמכרו למעלה מ-1,000 עותקים.
מאוחר יותר הוא כתב סיפורים אודות ילדות בסביון, כבן הראשון של היישוב. "זכרתי אך מעט מילדותי, אך ככל שביקשתי לספר הלך זכרוני ונפתח, ונזכרתי בעוד אירועים משנות ילדותי המתרחקות. במקומות שבהם התקשיתי לזכור סייעו לא פעם אימי ואבי. כשכמעט סיימתי את כתיבת ספרי נודע לי שסביון עומדת לחוג 50 שנה להיווסדה. ניגשתי לראש מחלקת התרבות של המועצה המקומית, שהביע התעניינות מסויגת למדי, אך למרות זאת הבאתי לו העתק של כתב היד הגמור ברובו המכריע. כעבור שבועיים התקשרו אליי מהמועצה וביקשו לקנות 1,000 עותקים, שיחולקו לכל משפחה ביישוב, לפרסם את הספר בכריכה קשה ולהוסיף לו פרקים על ההיסטוריה של היישוב ועל הנופלים", הוא אומר לסיום.
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
